אוסף לינקים, מחקרים, סיפורים, חדשות ושאר אנקדוטות מרחבי הרשת.

השבוע: אירופה - הסוף, תחליפים למדיניות הצנע, אינדקס ההפתעות של סיטיגרופ, שני כנסים, הקשר בין סנטימנט לתמחור נכסים והדרך השגויה בה אנו חושבים.

1. השבוע כנראה לא נוכל לשמוע פחות מידי על הנפקת 100 המיליארד של FB, שהגיעה בתזמון רחוק מאידיאלי ביחס לסנטימנט הנוכחי בשווקים, ולשאר החדשות העולמיות שתופסות כותרות. זה כנראה מסביר את הביקוש האיטי המסתמן כרגע. [סטוק פיק]

2. הבחירות האחרונות באירופה גרמו למשבר לתפוס תאוצה. הגישה הנוכחית מעידה שמדינות נוקטות בצמצום דרסטי להתמודדות עם החובות, ובמקביל מוזרמים כספים לקרן החילוץ [מחזיקה מעל טריליון דולר] שתעזור למדינות במצב הקשה ביותר, תוך התחייבות מצידן לצמצום הוצאות דרסטי עוד יותר.

אחת השאלות העולות, במיוחד מערבית לאטלנטיק, היא: האם אוסטריטי היא באמת המדיניות הנבונה כאן, והאם יש לה תחליפים טובים יותר? באופן טבעי, הפתרון ההפוך הוא המשך הזרמת הכסף למערכת. בהקשר האירופאי זה אומר יותר אינפלציה מה-ECB, יותר סטימולציה במדינות מאוזנות, שימוש בקרן החילוץ מעבר למדינות במצב הקשה ביותר, ואפילו הנפקת אגרות חוב כלל אירופאיות. האפשרות האחרונה היא שמדינות פשוט יעזבו את גוש האירו, מה שיתן להן יותר שליטה על כמות הכסף בכלכלה המקומית. עוד על כך בהמשך. [התמונה הגדולה]

3. עוד מתנגד אוסטריטי נחרץ הוא פול קרוגמן, ובמצגת אחרונה שהוא העביר, הוא מסביר שאין סיפורי הצלחה של צנע. [התמונה הגדולה]

4. נשאר עם קרוגמן, ועם מדינות שיוצאות מגוש האירו. כך הוא רואה את השתלשלות העניינים הקרובים:
1. יוון יוצאים מגוש האירו, כבר בחודש הקרוב.
2. משיכות כספים מבנקים ספרדיים ואיטלקים לגרמניה.
3. הגבלה על משיכת מזומן מבנקים מסויימים, ואולי גם הזרמה מקבילה מ-ECB כדי למנוע קריסת בנקים.
4. גרמניה תצטרך לבחור בין תמיכה מאסיבית בחוב הספרדי, איטלקי ואינפלציה כלל אירופאית לבין פירק גוש האירו.
[התמונה הגדולה]

5. בינתיים שוק ההימורים מעלה את הסיכויים ליציאת יוון לאחוז משמעותי. [טרנד]

6. אני אוהב כשהקומיקס הגיקי של Abstruse Goose מדבר על כלכלה, הוא תמיד פוגע יפה. [התמונה הגדולה]

7. טוב, נחזור לנושאים כלליים. לא פעם ציינתי כאן את אינדקס ההפתעות של סיטיגרופ, והנה הגרף שלו ביחד עם השוק על פני חמשת השנים האחרונות. [טרנד]

8. אומהה אירחה את ה- Value Investing Congress והנה ריכוז כל ההערות, המצגות והכנסים שהיו שם. חומר קריאה ועיון לסופש ארוך. אהבתי את המצגת של דאג גריי על הקשר בין ריבית נמוכה לביצועים הפיננסים של פפסי. חיבור יפה בין התמונה הגדולה לחברות ספציפיות. [סטוק פיק]

9. עוד כנס ראוי לציון הוא ה-CFA. עם הרצאה מצוינת של ג'יימס מונטייר. בין השאר הוא מדבר על המשיכה למודלים מסובכים, על הקושי לקבל מודלים פשוטים: complexity to impress
הבלוג Above the Market מסכם את ההרצאה בנקודות. [התנהגות פיננסית]

10. מחקר מעניין הבודק את הקשר בין סנטימנט לתמחור לקוי למכירת שורט. [מחקר]

11. עשר טעויות הרסניות באופן בו אנחנו חושבים. החלק מלקיחת קרדיט להצלחות בלבד, דרך הסקת מקנות נרחבות מארוע בודד, ועד התעלמות ממידע שסותר את התאוריה שלנו. הקשר לשוק ההון, למסחר והשקעות מובן. [התנהגות פננסית]

לפני שנה, במאי 2011, הונפקה בלונדון ובהונג-קונג אחת החברות המיוחדות, האטומות, הפרטיות והמפוקפקות ביותר שקיימות.

גלנקור היא סוחרת הסחורות הגדולה בעולם. היא שולטת ביותר מחצי שוק האבץ והנחושת, שליש משוק הפחם הימי, כמעט 10% מייצוא חיטה ו-3% משוק הנפט. היא בעלת נתח של 34% מענקית חומרי גלם אחרת Xstrata, ולאחרונה הכריזה על קנייה מלאה של החברה ב-90 מיליארד דולר.

כל זה כמובן אינו רע לכשעצמו, חברות ענק של מחצבים וחומרי גלם אינן נדירות. BHP Billiton ו-Rio Tinto הן עצמן חברות וותיקות וגדולות בתחום הזה. גלנקור עשתה לעצמה מוניטין על ידי מסחר באזורים המפוקפקים ביותר של העולם, אזורים שבהם גם חובבי הסיכון אינם מבקרים, מדינות המוקצות ברוב העולם המערבי. מנועי הצמיחה של החברה נמצאים בקונגו, קולומביה, גינאה וקזחסטן. קשרים עם דיקטטורים מרחבי העולם הם הנכס הגדול ביותר של החברה שאינו נמצא במאזנים.

זה מעלה את השאלה, כיצד חברה כזו, שהיתה פרטית במשך 40 שנה, יכולה להיות חשופה לאור הזרקורים, והאם זה נכון להשקיע בחברה כזו, הן מבחינת הערכת סיכון והן מבחינה אתית.

כתבת פרופיל ב-FP משרטטת הרבה מהקשרים המפוקפקים האלה, ואתן גם דוגמא לאחד ישראלי. דן גרטלר, נכדו של מייסד הבורסה ליהלומים, הגיע לקונגו בסוף שנות ה-90, וקנה מהממשלה מונופול על מכירות היהלומים שלה, בזמן שהמדינה נקרעה במלחמה עקובה מדם. מאוחר יותר, ב-2004, הכחיש גרטלר בבית משפט שגם הציע סיוע צבאי. כיום גרטלר הוא אחד האנשים המקושרים ביותר בקונגו, והוא הקשר של חברת גלנקור למדינה. על גרטלר נאמר ע"י הממשל: "גרטלר הוא חבר. והנשיא שלנו מגן על הקשרים שלו", והוא מצידו קרא לנשיא קונגו, אחת המדינות המושחתות והאלימות ביותר: "הנשיא המבטיח ביותר בעולם - מנדלה החדש".

הקשר הישראלי לגלנקור אינו מסתיים כאן.

מקים החברה לפני 40 שנה, מארק ריץ', היה הנמלט העשיר ביותר בהיסטוריה האמריקאית. בשנות ה-70 הוא עשה את הונו על ידי מסחר לא חוקי עם אירן, לוב ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בשנות ה-80 הוא נמלט מארה"ב לשוויץ. במהלך השנים האלו הוא גם ניהל קשרים רבים עם ישראל, כולל עם המוסד, השתתף בעליית יהודי אתיופיה ותרם לא מעט למוסדות בארץ. בשנות ה-90 הוא הביא את גלנקור כמעט לפשיטת רגל בעקבות משבר בשוק האבץ ונאלץ לעזוב את החברה. באופן פרטי, כאשר הוא חי בשוויץ, ונחשב לאחד המבוקשים ביותר בארה"ב, המשיך לסחור בנפט.

בשנת 2001, ביומו האחרון כנשיא ארה"ב, העניק ביל קלינטון חנינה שנויה במחלוקת למארק ריץ', ויש אומרים שבין השיקולים היו גם לחץ שהפעילו אז ראש המוסד וראש הממשלה הישראלי אהוד ברק לאור תרומתו של ריץ' לישראל. מאוחר יותר הגן קלינטון על עמדתו בטור דיעה ב-NTY.

ריץ' הודה שכאשר שלט בחברה, שוחד וגישה לשליטי מדינות היו עניין שבשגרה. הנהלת החברה הנוכחית מכחישה כמובן. יחד עם זאת שמה עדין נקשר לעסקאות מפוקפקות ודמי שתיקה ברחבי העולם כדי למנוע האשמות, בין השאר קשרי נפט עם סדאם חוסיין, בחרין, קולומביה [בצרפתית] בלגיה [משפט שמתנהל בימים אלו], פנמה, סכסוך מסים בזמביה, ולאחרונה גם העסקת ילדים בקונגו.

אגב, גם למנכ"ל הנוכחי, יליד אפריקה, איוון גלאסנברג, יש קשר לישראל מעבר לאזרחות הישראלית שהוא מחזיק. בשנות ה-80 גלאסנברג התגורר בישראל והיה אלוף הארץ בהליכה תחרותית. הוא נבחר לייצג את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ונפסל מסיבות טכניות שקשורות למשך הזמן בו התגורר בארץ. באותה שנה, אחרי שקריירת ההליכה שלו נקטעה, הוא הצטרף לגלנקור וטיפס בסולם התפקידים עד שלקח את תפקיד המנכ"ל, והיה שותף בהפיכת החברה לציבורית.

אז נחזור לשאלה האם זה נכון להשקיע בכלל בחברה כזו. מבחינה אתית, קשה למצוא חברה קיצונית מזו על סקלת השחיתות, קשרים עם שלטונות עריצים ועבר כל כך טעון. מצד שני, אם מתרחקים מחברה כזו משיקולים מוסריים, למה להשקיע בחברות כמו אקסון-מובייל, BP או סוני, שכולן ועוד רבות אחרות, כולל מדינות עשירות מחצבים, נמנות עם לקוחותיה. קיום החברה מוצדק בגלל הסיכון שהיא לוקחת וחברות אחרות לא מוכנות, אבל בהחלט מוכנות לשלם עבורו. האם יש הבדל כל כך גדול בין מסחר בחוזי נפט או אבץ, שאין אנו יודעים מי מחזיק בקצה פיזית בחבית, לבין מסחר בחברה שמובילה נפט או אבץ בין מדינות שונות בעולם? אין חברה בעולם שפועלת בוואקום, בסופו של יום, כל מוצר או שירות נרכש על ידי חברות אחרות, ואם חוליה אחת בשרשרת נראית לנו מטונפת, האם זה נכון להתעלם משאר החוליות שמעניקות לה את זכות הקיום?

מה בקשר להערכת שווי? כמו תמיד, יש לנו את דאמודרן בשביל זה. ברשומה מתוזמנת, הוא כותב על Bribery, Corruption and other "Dark" Costs. אצלו זה תמיד פשוט:

1. שוחד זה הוצאות תפעוליות.

2. שחיתות זה מס שאינו מדווח.

3. שותפים ממשלתיים שלוקחים לכיס פשוט מעלים את ה-cost of capital של החברה.

מעל כל זה, בין אם זה בכלל פרקטי למדל פרמטרים אטומים או לא, צריך לזכור ששקיפות יכולה להרוג חברות כמו גלנקור. כל בעל מניות לוקח על עצמו את הסיכון שכל הכסף שעובר ידיים, בצורה חוקית או לא, כל הנכסים הרשומים בכל מיני מקומות בעולם, כל הקשרים העסקיים, כל חברות הקש שקמות ומתפרקות כחלק מהתוכנית העסקית, כולם מדווחים בצורה חוקית ועומדים במבחן הבורסות. זה לא מובן מאליו לחברה שההנפקה שלה כללה מסמך של 1600 עמודים.

לסיום, אפרופו מסמך בן 1600 עמודים, לכתבת הפרופיל ב-FP גם צורף עמוד מסמכים מרשים המכיל הערכות, סקירות, חוזים, רשימת טרנזקציות ומכתבים. בנוסף, כתבת טלויזיה קצרה מערוץ אל ג'זירה.